הימנעות מהרשעה בתיק סמים

מדי שנה מוגשים בישראל אלפי כתבי אישום בגין עבירות סמים, ובמקרים רבים הנאשמים הם אנשים נורמטיביים מן היישוב. הרשעה בעבירת סמים, כמוה כהרשעה בכל עבירה פלילית. על פי נתונים שנאספו על ידי מכון המחקר והמידע של הכנסת בעניין ענישה בתחום הסמים, כ-60% מגזרי הדין בגין הרשעה בסמים מגיעים לכדי מאסר על תנאי וכ-33% מהם כוללים קנס כספי.

ההלכה בדין הפלילי קובעת שכאשר הוכח שאדם ביצע עבירה פלילית יש להרשיעו בדין. הימנעות מכך היא חריג אשר מופעל אך ורק במקרים נדירים בלבד. כלומר, מקרים שבהם עורך הדין הפלילי מצליח להוכיח כי הנזק אשר עלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו יהיה גבוה מהתועלת אשר תצמח בשל מיצוי הדין עמו.

הימנעות מהרשעה, אימתי?

כעורכי דין פליליים, המייצגים לא מעט אנשים נורמטיביים בעבירות סמים, פעמים רבות אנו מנסים לבחון האם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם (כאשר לא ניתן להוכיח את חפותו). על מנת להגיע למטרה המיוחלת של הימנעות מהרשעה בסיטואציות אלה, עורך הדין הפלילי צריך לעבור משוכה גבוהה. עליו להוכיח את קיומו של אותו "יחס בלתי סביר" בין הנזק שהרשעה לתועלת שבמיצוי הדין עם מרשו. ראו לעניין זה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בסוגיה זו:

"המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין" (ע"פ 9893/06, ההדגשות לא במקור).

ראו בכמה ביטויים בית המשפט העליון משתמש בכדי להצדיק מצב של הימנעות מהרשעה – "מצבים קיצוניים", "מצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן" ו"פער בלתי נסבל". קרי, הגעה לכדי הימנעות מהרשעה בתיק פלילי מוכח היא משימה מאתגרת, מורכבת ובלתי פשוטה בעליל. לשמחתנו, במקרה שיתואר להלן משרדנו הצליח להגיע אל התוצאה הנ"ל.

איך מוכיחים הצדקות להימנעות מהרשעה?

מדובר בסיפורו של אקדמי מצטיין אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין גידול סם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית ובמשקל כולל של יותר מ-1.5 ק"ג סמים שנמצאו בביתו. נתוני פתיחה לא פשוטים בלשון המעטה. יתרה מזו, השוטרים מצאו בדירתו של הנאשם ציוד רב לגידול סמים בהיקף נרחב לרבות דשנים מיוחדים, אוהל, אביזרי תאורה ועוד.

בשלב ראשון, הצלחנו לשכנע את התביעה המשטרתית כי מדובר באדם נורמטיבי ויש לבחון את עניינו על ידי שירות המבחן. בשלב שני, הוכחנו כי מדובר באדם צעיר בשנות ה-30 המוקדמות שעברו הפלילי נקי והוא דוקטורנט מצטיין שתואר על ידי שירות המבחן כבעל כישורים מקצועיים מצוינים, אמין ואחראי.

כעת, כאשר חוות הדעת של שירות המבחן בידינו, הובלנו להימנעות מהרשעתו בדין. הסברנו לבית המשפט כי גידול הסמים בבית נעשה על ידי הנאשם מתוך מטרה להימנע לחשיפה לעולם עברייני הסמים וכן שהוא היה זקוק לקנאביס מצרכים רפואיים לאור תאונת דרכים קשה שעבר. המלצנו לנאשם לקחת אחריות על מעשיו והוא כמובן עשה זאת בחפץ לב שכן מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין. הצגנו בפני בית המשפט את ההשלכות שעלולות להיות לעתידו של הנאשם (כמו סיכון עתידו המקצועי באוניברסיטה) ועמדנו על קיומו של יחס בלתי סביר בין מיצוי הדין עמו לבין הימנעות מהרשעה.

בעוד שהתביעה ביקשה להרשיע את הנאשם ואף להטיל עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בית המשפט ראה לנכון לקבל את הטיעונים המוצקים שהצגנו. בית המשפט התייחס (בצדק רב) לצורך שבמיגור עבירות הסמים בישראל אך קיבל את עמדתנו כי במקרה ייחודי זה הוא יכול להשתמש בסמכותו להימנע מהרשעת הצעיר. בסופו של היום, הוחלט שלא להרשיע את מרשנו והוטל עליו לבצע 300 שעות שירות לציבור.