סחיטה באיומים היא עבירה המוגדרת בסעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי סעיף זה לחוק, יכולים להיות פנים רבות למונח "איומים" במסגרת העבירה. בין השאר, סחיטה באיומים יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים הבאים:
- בכתב.
- בעל פה.
- בהתנהגות.
- בפגיעה בגוף שלא כדין.
- בפגיעה בחירות.
- בפגיעה ברכוש.
- בפגיעה בפרנסה.
- בפגיעה בשם הטוב.
- בפגיעה בצנעת הפרט.
- באיום על פרסום או
- בהימנעות מפרסום.
- בהטלת אימה "בכל דרך אחרת".
כל אחת מהפעולות הללו עלולה לעלות כדי "איום" כאשר היא נעשית מתוך מטרה "להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו" (לשון החוק). חוק העונשין קובע כי העונש בגין סחיטה באיומים הוא 7 שנות מאסר, ובמידה שהאיום אכן התממש (כלומר, המאוים פעל במצוות המאיים), העונש "עולה" לכדי 9 שנות מאסר.
כב' השופט נועם סולברג מבית המשפט העליון התייחס לאחרונה בפסק דין שניתן על ידו למדיניות הענישה בעבירות של סחיטה באיומים במילים המפורשות הבאות: "פגיעתה הרעה של עבירת הסחיטה באיומים בשלוות הגוף והנפש, מחייבת ענישה קשה" (ע"פ 5145/12, ההדגשות לא במקור).
יסודות עבירת סחיטה באיומים
סחיטה באיומים היא עבירה אשר כוללת גם יסוד עובדתי וגם יסוד נפשי. מבחינת היסוד העובדתי, ההבדל המרכזי בין סחיטה באיומים לבין "איומים" (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין) הוא מה שמצופה מהקורבן. בעוד שעבירת האיומים היא עבירה שנעשתה מתוך מטרה "רק" להקניט או להפחיד את המאוים, בעבירה של "סחיטה באיומים" המטרה היא להניע לפעולה.
החוק מונה כאמור צורות שונות של מעשים שיכולים לעלות כדי איום (בכתב, בעל פה, בהתנהגות וכו'). ההתמקדות של בית המשפט היא ב"פחד" של המאוים ממה שיאונה לו. פחד זה נבחן בבית המשפט על ידי מבחן "האדם הסביר". כלומר, האם אדם סביר בנסיבות העניין היה אכן מרגיש מאוים נוכח הדברים. זאת ועוד, על מנת להרשיע אדם בעבירה של סחיטה באיומים יש להוכיח גם שהיענות לדבר האיום הייתה מביאה להסרת "רוע הגזירה". דהיינו, הנאשם היה בעל שליטה על התממשות האיום. באשר ליסוד הנפשי, הפסיקה קבעה כי העניין הוא בתכלית. הרשעה בעבירה צריכה להיות מבוססת על כך שהמאיים אכן ביקש להניע את המאוים לפעול כרצונו מתוך רצון להשיג תוצאה.
ייצוג משפטי בעבירה של סחיטה באיומים
למשרד עורכי דין עדי כרמלי, הבקיא בכל רזי המשפט הפלילי, ניסיון רב ועשיר בייצוג נאשמים וחשודים בעבירות של סחיטה באיומים. כידוע, ייצוג משפטי בעבירה של סחיטה באיומים הוא בעל משקל רב כבר למן הרגעים הראשונים של התיק הפלילי. תפקידו של עורך הדין בתיקים הללו הוא מורכב וכולל מגוון רחב של אלמנטים.
למשל, ניתן לטעון כי האיום המדובר לא היה אלא "איום כדין". כלומר, אם אדם מאיים על אחר שהוא יגיש כנגדו תביעה בגין מעשיו הרי שמדובר בדרך פעולה לגיטימית ואין עסקינן באיום. כמו כן, עורך הדין יכול "לתקוף" את טענות התביעה בדבר הוכחת "פחד" מצדו של המאוים או הצגת פרשנות חלופית ל"איום" כפי שהוא מוצג כנגד הנאשם בכתב האישום. הייצוג הפלילי כולל התחקות אחר מערכת היחסים בין הנאשם והמתלונן והנסיבות שהביאו להגשת התלונה, וכפועל יוצא ממנה להגשת כתב אישום.